<h1>ראב"ן שו"ת סימן פ"ט</h1>
<h2>דף מה:</h2>
מה שנוהגין בזמן הזה להשביע שומרין בין שנפקד אצלו בעדים בין שלא נפקד בעדים שבועת היסת ותקנת דרב נחמן הי', [ד]בפרק כל הנשבעין [מ"ה:] אמרינן שבועת שומרים דחייב רחמנא היכי משכחת לה, ודייקינן דלא משתכחה אלא במפקיד בשטר, אבל מפקיד בעדים לא מיגו שיכול לומר החזרתי לך כי אמר נאנסתי מהימן, אבל מפקיד בשטר צריך להחזיר בשטר, אבל מפקיד בעדים א"צ להחזיר בעדים, כדאמרינן מכלל דתרווייהו סבירא להו המפקיד אצל חבירו בעדים א"צ להחזירו בעדים בשטר צריך להחזירו בשטר. ואי קשיא דרבא אדרבא, הכא אמר רבא צריך להחזיר בשטר ואין נאמן לומר החזרתי, ובפרק המוכר את הבית [ב"ב ע':] אמר רבא הילכתא שטר כיס היוצא על היתומים נשבע וגובה מחצה, וטעמא משום דעיסקא פלגא (ממון) [מלוה] ופלגא פיקדון ופלגא דפיקדון יכול לומר החזרתיו לך אע"ג דפיקדון הוא בשטר, אבל פלגא מלוה כל כמה דנקט שטר לא מצי אמר החזרתי, ולהכי נשבע בעל השטר וגובה מן היתומים פלגא דמלוה, אבל פלגא דפקדון לא שאם היה אביהן קיים היה טוען החזרתיו ונאמן, אלמא לרבא מצי טעין בפקדון בשטר החזרתיו לך, וקשיא דרבא אדרבא. תירץ, הא דאמר רבא צריך להחזיר בשטר, להפטר משבועה קאמר אלא נשבע שהחזיר ונאמן, והא דאמר כי טען החזרתיו נאמן בשבועה קאמר ודבריו אחד הן.
